אחת, שתיים, שלוש... דג מלוח

נכנסה לרכב. פרק א' של היום הסתיים. איך לומר בעדינות... היה יום לא כיף. חשבה שהוא יאהב את ההצעות שלה אבל כולם בישיבה עשו פרצוף. מנסה לשים את זה מאחוריה. להתרכז בנהיגה ובעוד כמה דקות של שקט לפני שאוספת את הילדים. מכבה את הרדיו. ש-ק-ט.

מגיעה לצהרון ואוספת את שניהם. הקטנה הפוכה. אמרו לה שהיא לא ישנה צהריים. מקווה שהיא לא מפתחת משהו. הגדול מתוק. ישן טוב. מלא מרץ. מה היא אמורה לעשות עם אחת שפוכה ואחד מלא מרץ? רק שלא תירדם לה באוטו. מטילה עליו להעסיק אותה בנסיעה. 3 דקות והם בבית. רק שהקטנה לא תירדם.

נכנסו הביתה. הגדול כבר רוצה לשחק. תן להניח שנייה את התיק ואת אחותך. לך לחדר לבחור משחק. תחלוץ סנדלים ותשטוף ידיים. היא רק תניח את הקטנה עם הסלקל 2 דקות מול הטלויזיה. רק 2 דקות לנשום. ההרגשה המעיקה מהישיבה היום לא עוזבת אותה. מרימה את העיניים וערמת הכביסה לקיפול מסתכלת עליה בתוכחה. אוף, איזה בלגן. מוציאה שקית תפוצ'יפס מהארון.

1... פותחת, 2....מוציאה חופן, 3..... מכניסה לפה, דג מלוח... פריזזז!

יש רק רעש של לעיסה בתוך הראש. היא לא כאן. אין כלום מסביבה. טעם מלוח ורעש של לעיסה. הראש נקי לגמרי. כל הקולות על MUTE. היא לא נמצאת. לא קיימת. אין לה גוף. אין מחשבות. אין בית. אין ילדים. אין היא. כלום. ריק. שקט.

עוד חופן ועוד חופן. מה, נגמר? הפה יבש והיא חייבת מים. הגדול נכנס לסלון עם משחק. "אמא!". היא מסתובבת. שיט, הקטנה נרדמה. אם היא תעיר אותה תהיה עצבנית והיא לא תוכל להתפנות לגדול. אם לא תעיר אותה היא לא תירדם בלילה. כיף גדול. למה לא הצליחו להרדים אותה. עכשיו הכל הפוך. ברקע הכביסה שדורשת קיפול.

הרעש חזר לראש ולגוף.

היא לא מבינה מאיפה הגיעה שקית הצ'יפס הריקה לשיש.

#אכילהרגשית #שינויחשיבה #דיאטה #דימויגוף #ירידהבמשקל #מוטיבציה