כל מילה היא כמו סיכה

היא יושבת בשורה הראשונה ומתכוננת לעלות על הבמה. קבלת הדיפלומה. כמה היא מאושרת. כמה חלמה על הרגע הזה וכמה רגעי שפל זומנו לה עד הפסגה היום. כמה היא סופסוף גאה בעצמה.

היא רופאה. היא הגשימה לעצמה את החלום בדם, יזע, דמעות וכמויות של חוסר שינה. כבר מגיל 10 ידעה שהיא רוצה להיות רופאה. כל כך אהבה את רופאת הילדים שלה. בכל פעם שהיתה חולה שמחה קצת שתגיע אליה. ננעלה על זה שזו העבודה הכי טובה שיש. לעזור לאנשים להיות בריאים... יש יותר טוב מזה? תלמידה טובה היא לא היתה (זה סדר משפט הגיוני בפולנייה). ילדה חכמה, אבל לא תלמידה מצטיינת. בהתחלה ההורים התייחסו לרצון להיות רופאה כפנטזיה של ילדה. כשהמשיכה לדבר על כך בחטיבה, היו מודאגים. בעיקר אימה. חבל שהילדה מפתחת ציפיות שגדולות עליה. אבל היא התעקשה. 4 פסיכומטרי שלא הספיקו. רק בחמישי הצליחה. עקשנית. חסכה כסף ובקשה מסבא וסבתא והתחילה. נראה לה עכשיו רחוק. היו לא מעט מבחנים שנגשה למועד ב' ושלושה קורסים שנאלצה לחזור עליהם. נאבקה בשיניים. גרדה את עצמה אחרי כל נפילה. היום, ברגע זה, היא עם בעלה שמנופח מגאווה ועם ההורים לידה. היא הראתה להם. למרות שלא האמינו. עדיין אמא שלה לא בטוחה שתצליח. עכשיו היא גם אומרת שקשה להתפרנס מזה. אבל היא תראה להם שהיא שווה. שהיא מוצלחת. שהיא טובה. הנה קוראים לה לבמה. זה הרגע עליו חלמה. לא חתונה, לא ילדים, לא כסף. זה. זה מה שהכי עושה אותה מאושרת. מסתכלת על בעלה כדי לשאוב את כל ההערכה שלו כלפיה, ויש הרבה. מסתכלת על הוריה. אביה מנותק. אמא מחייכת. היא אומרת לאמא שלה: "תאחלי לי בהצלחה?" "בטח", עונה האמא, "רק חבל שלבשת את השמלה הזאת, היא משמינה אותך". קוראים את השם שלה שוב. היא עולה לבמה.

#שינויחשיבה #ירידהבמשקל #אכילהרגשית #דיאטה #דימויגוף #מוטיבציה