חתונה על תנאי

הוא הציע, אבל הציב תנאי. היא חייבת לרדת במשקל. אל תהיו בשוק. זה נשמע רע, אני יודעת. אבל חכו, אני אסביר.

זה בעצם קרה הפוך. הוא אמר שאם הייתה יותר רזה הוא היה מתחתן איתה. כששמעה את זה, לא הייתה בטוחה ששמעה נכון. נהיה מין שקט כזה. כמו שאומרים: "המילים היו תלויות באויר". היא חיכתה לבכי שיעלה, שהפנים יאדימו ויתחילו להזיע כמו תמיד. חיכתה לקושי לנשום. לרצון העמוק שייפתח פה איזה בור באדמה שיבלע אותה. מהבושה.

כל זה לא קרה. היא לא יודעת למה. לא היתה נבוכה בכלל. לא כועסת. לא מתביישת. אמרה לו: "הייתי שמחה להיות רזה יותר, אבל אני לא".

הם אף פעם לא דיברו על המשקל שלה. ברור שזה תמיד היה שם, הם דיברו מסביב אבל לא ממש על זה. גם על חתונה לא דיברו. לפעמים כזה בצחוק, ליד, עקיצות קטנות או פנטזיות רומנטיות. אבל עכשיו, הנושא עלה ופשוט מדברים עליו. כמו כל נושא אחר. כמו כסף, כמו כמה ילדים, כמו איפה לגור.

פתאום היא מבינה למה היא מופתעת. הבושה לא עלתה. אני לא מתביישת! וואו! איך זה יכול להיות?

"ככה אני. מולך יש אישה שמנה. אני כזאת. תמיד הייתי וכנראה שתמיד אהיה. אפשר לאהוב ואפשר שלא והכל בסדר ".

היא מרגישה שהמחשבות הופכות אותה קלה, כמו מרחפת. אני יכולה להיות בעולם מבלי להרגיש שאני צריכה להתנצל שאני ככה. אני לא כועסת. בכלל לא. תופסת מקום בעולם בלי לנסות לצמצם את עצמי. "אני שמחה שאתה אומר את זה. זה נותן לי מוטיבציה עוד יותר גדולה להצליח".

ובתוכה חשבה: אם נתחתן ואם לא, אני הולכת לנצל את המוטיבציה הזאת. אני במרכז. מי שירצה יצטרף אלי. ומ שלא רוצה - גם טוב.

היא בשוק מעצמה. מאיפה שלוות הנפש? האמת שגם אני תוהה.

אני בודקת אם אין בה שום צד שנעלב, כמו שתמיד היתה מרגישה. האם חלק ממנה התעצבן ממה שאמר? מרגיש קטן כי היא לא מספיק טובה כפי שהיא?

זה לא מה שהיא מרגישה בכלל. היא מרגישה נורא טוב עם עצמה. פעם ראשונה שהנושא הזה עולה. שיחה ראשונה עם בחור על המשקל שלה ולתדהמתה האדמה לא רועדת, פוערת את פיה ובולעת אותה. הכל בסדר.

"אני לא חושבת שאנחנו מכירים מספיק כדי להתחתן. אבל אנחנו כנראה מכירים מספיק כדי שאדע שאני אוהבת אותך. אני חושבת שאשמח להתחתן. גם אשמח לרדת במשקל. אני כרגע שוקלת 117 ק"ג. אני רוצה קודם כל לרדת מ100. חתונה נשמעת לי תירוץ מאוד טוב לעשות את זה מתוך שמחה. חשוב לי להגיד לך שאני בסדר עם עצמי גם ככה. עם המשקל ועם התנאי. אני אנסה לרדת במשקל כמו שכבר ניסיתי הרבה פעמים. אני לוקחת אחריות מלאה על עצמי. ומה שאתה רוצה? מממ... קשור אליך. מה שיקרה יהיה טוב מבחינתי".

קרה לה משהו גדול. בלי לרדת במשקל. איך היא הסבירה את זה בחוכמה וברגישות המדהימים שלה: "כאילו כל המשקל עבר לי לעמוד השדרה. העמוד הזה, שלא הצליח להחזיק אותי והיה מתפרק בכל הזדמנות פתאום הוא בנוי היטב חוליה חוליה. הוא יכול לעמוד במשא של הגוף. הוא חזק, הוא יציב, הוא גמיש, הוא עמיד. והמשקל שלי, שתמיד כל כך העיק על עמוד השדרה שלי ככה שבקושי בצלחתי להתקדם ולהחזיק את עצמי... המשקל הזה, יודע עכשיו שהוא לא מעיק. שהוא חיזק אותי. אני חושבת שאולי הוא סיים את תפקידו. אני מרגישה שיש לי יותר בטחון לתת לו ללכת".

זה לא סיפור עם הפי אנד. אין פה שום סוף בינתיים. יש אולי התחלה. אני יודעת שרגעים כמו אלו הם רגעים שבונים חוסן. רגעים כאלו לא מאפשרים לחזור אחורה. השאיפה הגדולה היא לשמור על עמוד שדרה חזק. היא לא דומה בכלל לשאיפה לאבד משקל כדי לא להעמיס על עמוד שדרה רעוע.

זה לא הפי אנד. זה רק הפי.

#אכילהרגשית #ירידהבמשקל #שינויחשיבה #דיאטה #דימויגוף #מוטיבציה