משפטים של אמא של שמנה
- אשרת רונן גולדברג

- 19 באוג׳ 2018
- זמן קריאה 2 דקות
מה כבר ביקשתי? שתשים לב למה שהיא אוכלת? תראי איך היא נראית. מה יהיה איתה? מי יקח אותה ככה?
אני כבר לא מוצאת בגדים לקנות לה. עוד מעט נתחיל לקנות בחנויות לנשים במידות גדולות.
אני בטוחה שצוחקים עליה מאחורי הגב. זה דוחה. אף חברה שלה לא נראית ככה.
זה לא בשבילי, זה בשבילה. אני יודעת שזה קשה, אבל שתתאפק קצת, מה קרה? לא חייבים לאכול כל מה שרואים.

איך אני עוזרת לה? מה זאת אומרת? אני כל הזמן מזכירה לה שצריך לסתום את הפה. אם היא רוצה תוספת, אני אומרת לה שתשים לב שזה מוגזם. כשאני מזמינה פיצה או אוכל בחוץ אני אומרת לה שתכין לעצמה סלט ושתיקח מקסימום חתיכה אחת.
גם לקחתי אותה לדיאטנית. הייתי יוצאת בכל יום רביעי מוקדם יותר כדי להספיק. והיא לא עשתה כלום ממה שהיא אמרה לה. גם לקבוצה רשמתי אותה, עלה לי מלא כסף. היא לא הסכימה ללכת יותר מפגישה אחת. למרות שהצעתי להגדיל לה את הדמי כיס. אני גם מבטיחה שאקנה לה בגדים יפים אם תרד במידה. כלום לא עוזר.
אני אומרת לה הרבה דברים כדי שתפקח את העיניים. שתראה איך היא נראית. אם תהיה לה קצת מודעות, אז אולי תנסה להתאפק. אני אומרת לה שתסתכל בראי, או שמה שהיא לובשת לא מתאים כבר לגוף שלה, שהיא צריכה קצת להסתיר, זה לא יפה שהכל נשפך ממנה.
תראי כמה אני מקפידה על עצמי. גם לי לא קל. אז מה? אישה חשוב שתראה טוב. אני נותנת לה דוגמא אישית, מראה לה בדיוק מה מה צריך לעשות.
אני לפעמים קוראת לה דובי, אבל רק בצחוק. כשהיא מאחור בטיולים אנחנו מחכים לה שתתגלגל אלינו. גם היא צוחקת מזה.
פייר, אני כועסת עליה. מה כבר כל כך קשה בלסתום קצת את הפה? להתאמן קצת?
היא גם קצת דוחה אותי עם היא שהיא נראית.
אני גם מתביישת שרואים אותנו איתה.
מה זה אומר עלי בתור אימא? שנכשלתי. שאני לא מצליחה לחנך את הילדה שלי כמו שצריך.
בטח שאני מתביישת, בכל מקום שאנחנו מגיעים מסתכלים עלינו בגללה. מסתכלים גם על כמה שהיא אוכלת וזה מביך. גם מעירים לי בגלל איך שהיא נראית, כאילו שאני אשמה.
בטח שאני אוהבת אותה. היא ילדה נהדרת. רק שהיא חייבת לרדת במשקל...
אני רוצה את הכי טוב בשבילה: שיהיה לה בטחון עצמי, שתאהב את עצמה, שתרגיש נוח עם הגוף שלה, שיהיה לה כיף להסתכל במראה, אפילו שיהיה לה סקס טוב כשתהיה גדולה (אבל ממש גדולה, כן?).
איך, איך אפשר שיהיה לה את כל זה אם לא תרד במשקל?




מה את צוחקת? את מפגרת? זה לא נורמלי מה שאת עושה. את את רק את הבעייתית פה. הרי ברור שלילדה שלך לא משנה מזה. את לא עושה את זה בשבילה. את עושה את זה אך ורק כדי להרגיש טוב עם עצמך. ומי פאקינג קורא לילדה שלה דובי? זה לא מצחיק, וגם אם היא צוחקת אני מתערבת שהיא בוכה בגללך כל לילה. את רוצה שהילדה שלך תרעיב את עצמה? את יודעת כמה ילדות התאבדו בגלל דברים בול כאלה? ילדות מתאבדות ממילה אחת שאמא שלהן מעירה להן. הילדה שלך חזקה מאוד. בזמנים האלה אף אחד לא יצחק עליה בגלל זה, אנשים מקבלים את זה לגמרי, חוץ ממך. את חייבת פסיכולוגית ואישית הייתי מדווחת לשירותי הרווחה או משהו שיעיפו אותה ממך. את אמא…