הנרטיב הסיפורי של משה בהר נבו

דמיינו תמונה: משה, הר נבו, חם, שמש, אובך, אבק, איש זקן, עייף, עומד כפוף, מביט על הארץ המובטחת.

פאוזה.

העובדות (כפי שאני זוכרת אותן משיעורי תורה, כי למרות גילי לא נכחתי פיזית במקום): משה היה בנו של פרעה, מיועד למלוכה. הוציא את עם ישראל ממצרים, סיכן את חייו, הלך איתם במדבר 40 שנים, הם התמרדו, התנגדו ובגדו בו לא אחת. בסופה של הדרך הגיע להר נבו ושם התבשר שלא ייכנס לארץ המובטחת.

מה עובר למשה בראש?

סצנה א - איזה אדיוט אני. עם כפוי טובה. יכולתי להיות עכשיו מלך במצרים, לחיות טוב על סיר הבשר. בשביל מה הייתי צריך את כל זה? בזבזתי את החיים שלי. בסוף אני מת לבד על ראש הר מבלי להשיג כלום. אפילו משפחה לא הצלחתי להקים. אלוהים הזה נצלן. השתמש בי וזורק אותי עכשיו דקה לפני שאני יכול להנות. האמת? בא לי למות. מי רוצה את החיים האלו בכלל.

סצנה ב - איזה איש חכם אני. כמה העם בטח מעריך אותי. מה הקרבתי בשבילם, בשבילי - כדי להשיג משמעות אמיתית בחיי. ויתרתי על הנאות החיים בשביל לשנות את מהלך ההסטוריה! אני היום בנקודת שיא שמעטים זוכים לה. עם שלם יזכור אותי כמציל שלו. איזו זכות אלוהים נתן לי! האמת? אני מוכן למות. השגתי בחיי מספיק בשביל מספר גלגולי חיים. אשריני שזכיתי.

המציאות היא אותה מציאות. הפרשנות תלויה בנו. הדוגמא שנתתי היא מוגזמת, ברור. זה מה שעושים כדי להבליט את הפואנטה. זה גם מה שאני עושה בטיפול. מוצאים מהו הסיפור הזה שמסתובב לך בראש ומפעיל אותך באופן שלילי. שמים עליו סימני שאלה. כן, הסיפור שלך צמוד לעובדות. אני יודעת. ולך נראה שאת לא מפרשת אלא צמודה למציאות. האמנם? סיפור הוא לא עובדות. הוא פרשנות. ופרשנות אפשר לאתגר. אז אפשר גם לספר סיפור חדש. לא כדי לשכנע אותך שהחיים שלך דבש. הם לא. אבל כדי למצוא סיפור שיוכל לרתום אותך לשינוי במקום למסמר אותך למקום, שיתן לך כוחות במקום להחליש אותך, שיעזור לך במקום להוריד אותך עוד ועוד למטה...

אילו נצליח- דיינו.