על היכולת להחזיק רגשות מנוגדים

לחלק מאיתנו, המילה "דיאטה" (וכל תהליך של שינוי) מעוררת סערת רגשות, קושי. רצון עז למול פחד להתחייב. היאחזות בפנטזיה וראייה ברורה של כישלון שיתממש, ציפייה מהוססת ואכזבה שמחלחלת. קשה לנו להחזיק ברגשות כל כך מנוגדים. אז אנחנו מחליטים לא להיכנס למקום הזה. להימנע.

ואז מה? אנחנו מגיעים לטיפול כי "צריך", כי "חשוב", כי נמאס לנו. אבל עדיין, מחזיקים המון התנגדות. המון סיבות למה זה לא זמן מתאים, למה זה צפוי לכישלון, למה לא כדאי לנו, מה אנחנו נפסיד, איך זה ישנה אותנו, כמה כוחות זה דורש מאיתנו. המון התנגדות.

מה זה אומר? אין פה "סוויץ'" בראש שיכול לשכנע אותך לעשות תמיד את הדבר "הנכון". יש פה עבודה פנימית על כך שתוכלי להכיר בשני החלקים האלו. החלק שמאוד רוצה והחלק שנאחז במוכר, בידוע, בפורקן, בחוסר השליטה, בנחמה, ברחמים העצמיים, ובכל מה שאכילת יתר מעניקה.

והאם ברור שחשוב לך יותר לשנות את האכילה שלך? זו לא תשובה כזו מובנת מאליה. ייתכן מאוד והאכילה נותנת לך כל כך הרבה, שאת לא באמת רוצה לחיות בלעדיה.

איך אפשר להיפרד ממשהו שלא רוצים להיפרד ממנו? אי אפשר.

אולי לשכנע את עצמך שאוכל זה דבר נורא, מגעיל, דוחה, שעושה לך נזק? זה יכול לעבוד לזמן קצר וממש לא אפקטיבי. זה גם עלול לגרום לך להיגעל מעצמך ולהוסיף על הקושי והמצוקה שלך. אם את לא משוכנעת שאת רוצה לצאת ממערכת היחסים הזאת, כל פרידה "כאילו", היא רק משחק שמחליש אותך. לפני שאת עושה שינוי, בדקי עד כמה את מוכנה אליו. ואם את מוכנה ברמה נמוכה, עשי שינויים קטנים שיקדמו אותך במעגל השינוי.

לפעמים חלק ניכר מהטיפול הוא רק להכין אותך לשינוי. להגיע לשינוי שלמה, מוכנה, ממוקדת, להגיע לשינוי שאת מכירה היטב את כל הסיבות "למה כן" ואת כל הסיבות "למה לא". מכירה אותן ומכירה בהן. להגיע למסע הזה כשאת יודעת לאן לפנות, מה את רוצה להשיג, איך החיים יראו אחרי השינוי. לדעת מה את עושה בכל בור שתתקלי בו או בכל חיית פרא. להפנים ולקבל שהדרך תהיה מלאה מהמורות ונופים קסומים. שאפשר לפעמים לעצור ולנוח. ושנתקדם עד לאן שנוכל. אני פה בשבילך ללוות אותך במסע הזה.

שלך,

אשרת